כשיש כל כך הרבה צלמים מוכשרים ויוצאים מן הכלל בעולם, קשה מאוד לבלוט, אלא אם כן אתה בנג’מין וון וואנג. האמן הקנדי שממציא את עצמו מחדש בכל סט צילומים שהוא עושה. קשה לחמוק מטביעת האצבע שלו בכל עבודה שהוא מעלה. התמונות שלו מאופיינת ביצירתיות בלי רגילה, קורטוב שיגעון וליטוש. החזון שלו לדברים הכי בנאלים פשוט שונה לחלוטין.
לפני כשנה הוא עלה סט תמונות בלתי רגילות בעזרת צוות מוכשר, בשילוב איפור ייחודי, נורות ופלאשים אולטרא-סגוליים מיוחדים.
בנג’מין וון וואנג הוא אמן קנדי בן 28 ממוצא אסייתי שגדל במונטריאול קנדה. וון וואנג הוא צלם, מפיק, אמן ואולי, יותר מכל, מספר סיפורים בעל מוניטין בין-לאומי, המגדיר עצמו כמהנדס חזותי.
לפני שנה תפסתי אותו לשיחת סקייפ, לקבל קצת יותר פרטים על תהליך העבודה שלו:
“אני עושה הרבה יותר מאשר לצלם תמונה. אני מצלם וידאו, יוצר מדיה חברתית, מפיק, מגייס את הצוות, חושב על הקונספט, בימאי ואמן”.
הוא החל לצלם אחרי שבחורה שברה לו את הלב והוא היה צריך למצוא דרך לתעל את מה שהרגיש, למלא את החלל. לאט לאט הוא לימד את עצמו לצלם והתפתח. בהתחלה צילם אירועים, אח”כ עבר לכל מיני פרויקטים קטנים וערך ניסויים בסוגי צילום שונים עד שהגיע למעמדו הנוכחי.
# מתי היתה הפעם הראשונה שהתחלת להגדיר את עצמך כצלם?
זה היה לפני שנתיים, כאשר חציתי את הגבול בדרכי לחופשה בישראל בפעם הראשונה והייתי צריך למלא בטופס מקור פרנסה. מכיוון שלא עבדתי יותר כמהנדס הפכתי כברירת מחדל לצלם. כאשר צילום הופך למקור ההכנסה העיקרי או היחיד שלך, זו הנקודה שאתה הופך מצלם חובב לצלם מקצועי.
סט צילומי UV
הכל התחיל לפני כשלוש, כאשר נחשף לעבודה של המאפר המוכשר והמרהיב מייקל רוסנר ושם לעצמו למטרה שיום אחד יעבדו יחד בהפקה משותפת.
“עשיתי קצת עבודת מחקר וגיליתי שהוא ממוקם באזור לוס אנג’לס, כך שכאשר נוצרה ההזדמנות והגעתי ללוס אנגל’ס יצרתי איתו קשר, אך לוחות הזמנים שלנו לא הסתדרו וזה נזנח בצד.
ביוני שנה שעברה, סוף סוף הזדמן לי לחזור ללוס אנג’לס ותוך כדי שיחה ועידוד מצד קלי זאק חברה מאפרת החלטתי ליצור שוב קשר עם מייקל ולעניין אותו ביצירת הפקה משותפת.
בכדי לגרום להצעה שלי שתהיה אטרקטיבית מספיק ושתמשוך את תשומת ליבו, למעט תיק העבודות שלי, גייסתי את שתי המעצבות הכי מוכשרות שאני מכיר בלוס אנגל’ס, אמבר קוסאנאגי ומישל הברט, שיכינו תלבושות מיוחדות לצילומים האלה ואת מעצבת השיער הבלתי רגילה דיינה רפאל שהשלימה את הצוות.
למרות כל זאת, לא הרגשתי שזה מספיק מפתה בשביל לגשת אליו. לכן פניתי לחברי בברונכולור ובקשתי להלוות מהם יחידות פלאש האולטרא-סגול מיוחדות לשם הצילומים. רק אז הרגשתי מוכן לפנות למייקל ולראות אם הוא מעוניין ליצור משהו עם טכנולוגיה חדישה וצוות מדהים.
תהליך העבודה עצמו היה מורכב וזמן היה המצרך הכי יקר שלנו. ציור גוף הוא תהליך ארוך, וידענו שעומדות לרשותנו 12 שעות בלבד להכין את שתי הדוגמניות שלנו. כל אחת מהן עמדה במשך שעתיים ללא תזוזה, בזמן שהכינו אותן לצילומים. עד שסיימו את העבודה עליהן כולל שיער והעמדנו את התאורה, עבר כבר חצי יום, כך שהיה לנו מספיק זמן רק לכמה תמונות לפני שהדוגמניות היו צריכות לעבור לשכבת הצבע השנייה שלהן ותלבושות.
הארנו את הסט בעזרת פלאשי האולטרא-סגול המיוחדים של ברונכולור וכן בשימוש בנורות אולטרא-סגול פשוטות.
השילוב בין שני סוגי האור האלה, עזר לי גם לראות כיצד האור נופל על הדוגמניות וכן נתן לי את האפשרות לצלם עם חשיפה ארוכה, מה שתרם ליצירת תנועה בתמונות.
הצילומים עצמם נערכו בדיוק 12 שעות בסטודיו של יוטיוב (שזה סטודיו חינמי שמסופק לבעלי ערוץ יוטיוב עם מספר גדול של עוקבים), לפני שפינו אותנו ולמרות שכבר היו לי כמה תמונות מדהימות, הרגשתי שאנחנו יכולים להשיג קצת יותר לו רק היה ברשותנו עוד זמן. שכן האיפור היה מוכן, האנשים היו חדורי מוטיבציה וחשבתי שזה יהיה עצוב אם לא נמשיך את הצילומים. כך מצאנו את עצמנו ממשיכים לצלם במגרש החנייה, ולמרות היום הארוך והשעה המאוחרת, הצוות כולו נשאר ליצור עוד קסם. מסירות כמו זו לפרויקט היא שיוצרת ומאפשרת תוצאות מדהימות.”
יצירת הצבעים השונים בתמונות נוצרה באמצעות צבעי גוף ניאון בצבעים שונים הזורחים תחת אור אולטרא-סגול.
כפי שניתן לראות בצילומים, העבודה נעשתה בשכבות: בצילומים הראשונים הדוגמניות היו ערומות עם שכבת צבע אחת כחולה על הגוף. אח”כ נוספה שכבת צבע סגול לשכבה הקיימת ובגדים.
“בנינו את הסט כך שיהיה מדובר בתהליך הדרגתי, כך שנוכל כל הזמן להמשיך לצלם ולגוון”.
# מה היו האתגרים/ההגבלות בסוג כזה של צילום?
“קודם כל אתה חייב לצלם בחושך. אתה מוגבל לאור הפלאשים שלך והיו לי פלאשים חזקים מאוד, אבל כמובן שהייתי שמח לעוד כמה, בכדי שאוכל לעבוד עם תריס יותר איטי ויתאפשר לי להוסיף תנועה וטשטוש לתמונות, בנוסף להקפאת התנועה. מכיוון שזאת היתה הפעם הראשונה שהשתמשתי בטכנולוגיה מסוג זה, גם ההתנסות עם הפלאשים והטכנולוגיה היתה חלק מהאתגר.
בנוסף, אתה צריך להזהר לא לעשות את הצילומים משעממים מידי. אני חושב שעם הדפסים כמו העיצוב של מייקל יכולתי בקלות ליפול לצילום פורטרט פשוט ויפה, כי ציור הגוף כ”כ יפה מהגב. כך שחשיבה על תנוחות והעמדות שונות שיראו מעניינות שיעשו את התמונות ייחודיות היוו אתגר נוסף.
כל צלם בינוני יכל להצליח בסוג כזה של צילומים, אם היה ברשותם את אותו צוות וציוד.
העמדת התאורה היתה החלק הכי בסיסי ולא מורכב בצילומים האלה. המורכבות באה לידי ביטוי בהנעת האנשים ויצירת תמונות לא שגרתיות.
אין ספק שפן האישיות שלי עשה את הצילומים כפי שהם יצאו. במקום לבחור בהעמדות רגילות, גרמתי להן לעלות על קופסאות, לשכב על הרצפה ולטפס אחת על השנייה.
היה פה ניהול זמן נכון, להיות מסוגל לראות חזון מסוים ואיך הוא צריך להעשות באותה מסגרת זמן.
לדאוג שכל הצוות יהיה מרוצה וחדור מוטיבציה”.
וון וואנג מדגיש את החשיבות בהכנה לצילומים: לארגן ולבחור את כל האנשים הנכונים והכשרונות לסוג פרויקט שכזה – זה מה שגורם לפרוייקט מסוג זה לנסוק.
בן מקדיש לכל תמונה כ-4-5 שעות של עריכה מייגעת. לטענתו, לעין שאינה מורגלת לחפש את הפרטים האלה עבודת העריכה בקושי מורגשת, כי הוא בעיקר ניקה את ההדפסים. הוא בעצם צייר ידנית את ההדפסים בשביל לוודא שהם יצאו חדים ו”פריכים” יותר. העבודה היסודית והנקייה שלו, ההקפדה על הפרטים הקטנים – הם אלה שיוצרים חלק מההבדל בתמונות הסופיות שלו.
# אם היתה ניתנת לך ההזדמנות, עם מי היית רוצה ליצור פרויקט חדש?
יש מעצבים וצלמים אחדים שאני אשמח לעבוד איתם.
החלק הכייפי בחיים שלי היום, זה שאם אני באמת רוצה לעשות משהו – אני פשוט יכול לעשות את זה. כי אני פשוט יכול לטוס ולגרום לזה לקרות.
יש את החלומות המשוגעים המטופשים ויש את המציאות. ברגע שזה מספיק קרוב למציאות, אני פשוט גורם לזה להתרחש. אני תמיד חושב חיובי.
אם יש מישהו שאני רוצה לעבוד איתו, אני אצור אצלו צורך בכדי שירצה לעבוד איתי. שיראה שישתלם לו לעבוד וליצור איתי.
# כאחד שמטייל הרבה ופוגש אנשים מתרבויות שונות עם מנטליות שונה, איך אתה מתמודד עם זה?
“הכי חשוב זה להיות עם ראש פתוח. אני לא נכנס לדברים האלה עם ציפיות והעובדה שטיילתי בעולם וביקרתי במגוון רחב של תרבויות וגדלתי בשלוש מדינות שונות (קנדה, אמריקה וסין), עוזרת לי להרגיש בנוח בתרבויות שונות.
אני לא שופט או רואה בתרבות שהיא שונה משלי כמוזרה. אני פשוט מקשיב לאנשים ופחות מדבר, וככה אתה מקבל תחושה של המקום ומיהם האנשים שעומדים מולך. למשל, כשנסעתי לאסיה – האנשים שם היו יותר סגורים, כנועים ושקטים, הם מעריצים ומעריכים אנשים. לעומת זאת, כשאני מגיע למקום כמו ישראל, שזו תרבות של אנשים שאוהבים לשאול הרבה שאלות אני משתנה בהתאם”.
לכל סט שהוא צילם יש סיפור מיוחד משלו. הכל כל כך לא שגרתי, שזה נראה נורמלי.
בצילומי אש במבנה נטוש במונטריאול השכנים הזעיקו משטרה ומכבי אש, בעוד שבזמן ש ירק אש מפיו באמצע הרחוב בפריז, משטרה שעברה במקום פשוט הסתכלה ולא עשתה דבר.
בזמן הצילומים התת ימיים בבאלי, הסתובבו סביבו המון תיירים שלא הפסיקו לעשות סלפי של עצמם.
בצילומים בגג בדטרוייט החליק ונפל (והמשיך לצלם למרות הכאב), ובזמן הצילומים בירושלים קיבל קריאות גנאי כי צילם בשבת ואחד מכלי התחבורה ששימשו לצילומים יצא מכלל שליטה וכמעט דרס שניים מהצוות (לצוות שלום).
“בזמן הצילומים כל הזמן קורים דברים מצחיקים. הם לא מוזרים, הם פשוט חלק מהגדרת התפקיד”.
# מה צילום נתן לך הכי הרבה בחיים?
“צילום נתן לי את ההזדמנות לעשות את כל מה שאני עושה: לטייל, לדבר, לתת השראה, להכיר אנשים.
זה אחד הדברים שאני טוב בו. זה כלי שמאפשר לי להושיט יד וליצור קשר עם אנשים, ככה שזה נותן לי תירוץ לדבר איתם ושיהיה להם אכפת ממני.
היום זה הכל בשבילי. כל החיים שלי בנויים על צילום. אם הייתי מוציא את הצילום מחוץ למשוואה והייתי צריך לעשות משהו עם החיים שלי זה יהיה קצת קשה לדעת באיזה שביל להתחיל לצעוד… אבל אני בטוח אצליח לפתור את זה, רק תנו לי שנה-שנתיים”.
לוון וואנג חשוב להעביר את המסר שהכל אפשרי. כעת הוא מנסה לפתח את המסר הזה בשביל ליצור שינוי בעולם. זה משהו שהוא שואף להשיג, לגרום לעבודה שלו לקבל יותר משמעות ולהיות בעלת השפעה גדולה יותר עבור מטרות חשובות. הוא עוד לא בטוח מה הן או מה הוא רוצה שהן יהיו – אבל הוא הולך לנסות בדרכו שלו.
לסיכום מדובר באדם שפשוט מצליח לתת לכל כך הרבה השראה, שמוכיח שהתמדה רצון ותעוזה יכולים לקחת אותך לכל מקום, מעין אישיות כזאת שגורמת לך לקום וליצור. הוא גורם לך להבין שאין שום דבר בעולם שיכול לעצור אותך מלהשיג את מה שאתה רוצה, מלבד עצמך.
עכשיו קומו מהכיסא – ותתחילו להגשים חלומות!
מוזמנים לצפות בוידאו של מאחורי הקלעים.
לבקר באתר שלו: www.vonwong.com
תגובות אחרונות